בנם של שמרית צביה ומרדכי. נולד ביום כ"ד באב תשס"ו (18.8.2006) ביישוב מעון. אח לאוריה, שחר, מתניה, אילה, טל, רוני וגילי.

יהודה גדל והתחנך בילדותו המוקדמת ביישוב מעון שבדרום הר חברון. בהיותו בן שלוש עבר עם משפחתו לכפר רתמים שבנגב. למד בירוחם – תחילה בבית הספר היסודי "קול יעקב" ואחרי כן בישיבת "אמית בלבב שלם".

בנעוריו המוקדמים הצטרף כחניך לסניף רתמים של תנועת הנוער "בני עקיבא". כשבגר עבר קורס מדריכים צעירים והיה למדריך בתנועה. מלבד זאת השקיע רבות בפעילות של הסניף ובלט במעורבותו.

נגינה בגיטרה ובעוּד הייתה אהובה עליו, והוא התפנה לכך בכל הזדמנות. רבים מחבריו היו נגנים, וגם עם אֶחיו ניגן. כן חיבר שירים והלחינם. למשל במופע בתיכון ניגן בגיטרה על הבמה ושר שיר שחיבר והלחין על נער שנגרר בעל כורחו להתנהגות לא ראויה. השיר ניתן לצפייה ולהאזנה באתר "יוטיוב".

בהיותו בן חמש-עשרה החל להירקם קשר הדוק בינו ובין עדי. יהודה אהב אותה וחש בר מזל. מאז עשה הכול כדי לפגוש אותה כמה שיותר, כתב לה מכתבים ושירים, ניגן ושר לה, הפתיע אותה בפינוקים וכל העת עמד לצידה.

יהודה התנדב בעבודה חקלאית בחווֹת במסגרת ארגון "השומר החדש". תמיד פעיל ובולט, אהב את העבודה עם החקלאים. הרכזים סמכו עליו ומינו אותו לאחראי גיבושים של צוות המתנדבים בנגב. "תמיד חיפש איפה אפשר לעזור. לא היה יום עבודה אחד שהוא החסיר ממנו. היה לו השילוב המושלם בין עבודה רצינית ואיכותית לבין זה שהוא היה אהוב וחברותי מאוד", כתבה הרכזת שָלֵו.

את כלי העבודה הביא מהבית ולא חיכה שייתנו לו ציוד כמקובל: "כלי העבודה שלי הם אחריות שלי", אמר. בעיני רוחו ראה את עצמו מקים בעתיד חווה בנגב המקבלת אליה ילדים ונוער שנפלטו ממסגרות חינוך.

הן בהתנדבות החקלאית והן מחוצה לה הפגין כישרון טבעי בעבודות כפיים. בידי הזהב שלו בנה מעץ וריתך ברזל, למשל, וכך הקים במו ידיו פרגולות ותשתיות לגדרות.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל ופרצה מלחמה.

זמן קצר לאחר תחילת המלחמה החל יהודה להתנדב בחווה של תושב כמהין שנפל כשיצא להגן על יישובי הנגב המערבי. שם עבד בהתמדה ובחריצות במשך ימים ארוכים, עם חיוך על הפנים ומלא רצון טוב לעזור. כן סחף עימו לחווה מתנדבים צעירים נוספים מיישובו.

לאחר שבעלת המשק הבחינה במידת ההשקעה שלו ובמסירותו, הציעה לו שכר בעבור העבודה, אך הוא סירב והמשיך להתנדב בלי תמורה כספית.

אחרי שסיים את לימודיו בתיכון למד במשך חודשיים בישיבת "אבינעם" באביתר שבשומרון.

קשר טוב שרר בינו ובין הוריו, ואחיו ואחיותיו זכו בו כאח טוב ונאמן. דרך קבע לקח אותם עימו לרכיבה על סוסים, שהייתה אחד מתחביביו. טיפוח הגינה היה תחום אחריותו בבית.

בהיותו דומיננטי במעגל החברים הקרוב ורגיש לזולת, הבחין יהודה במי שנמצא בשולי החברה ודאג להכניסו לחבורה. ערכים ועקרונות הובילו אותו בדרכו, ובשאיפה ללמוד ולהשתפר בכל תחום התעקש להתנסות בעצמו ולתקן את הטעויות שלו במקרה הצורך. אהב את ארץ ישראל ובייחוד את הנגב, את המדבר ואת הדיונות.

מלא בהכרת הטוב, נהג לומר "מזמור לתודה" מתוך ספר תהילים גם על דברים קטנים. המשפט "הכול משתבש לטובה" היה שגור בפיו. הוא רצה ליהנות מהחיים וחגג אותם, והדבר בא לידי ביטוי בין היתר בחיבתו לאכילת בשר טוב.

ביום 8.12.2024 התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד "הבוקעים הראשון" של חטיבת "גולני" בחיל הרגלים. היו אלו ימי המלחמה שהפכה לרב-זירתית.

לאחר ההכשרה לחם יהודה במסירות עם הגדוד ברצועת עזה בתפקיד "נגביסט" (מפעיל של מקלע "נגב") ויועד להתחיל קורס מ"כים (מפקדי כיתה). את הוריו המודאגים הרגיע באומרו שאינו חושש מהלחימה ושהוא "מרגיש בבית" עם הצוות שלו. את השיחות עם חברתו סיים לעיתים במשפט: "עדי, אני לא מפחד למות".

חבריו לנשק העריכו אותו בין היתר על שמחת החיים שלו. בשעות ההתארגנות לפני השינה ניגן בפניהם בגיטרה ורקד עימם. מאחר שידע להביט החוצה ולראות את היופי גם ברגעים של קושי, הצליח להרים את המורל ולהעלות חיוך על שפתותיהם. "אנחנו כמו בטיול – תסתכלו על הנוף, תסתכלו על ה'מעֵבר'", אמר להם.

תוך כדי השירות הציע נישואין לעדי. יחד תכננו את מסיבת האירוסין ואת החתונה. הם היו נרגשים לקראת האירועים ולקראת הקמת בית משותף ומשפחה.

לקראת מסיבת האירוסין ביקש ממפקדיו לצאת לחופשה מיוחדת. ואכן, ביום חמישי 7.8.2025 יצא מאזור העיר חאן יונס שבגזרה הדרומית של רצועת עזה והגיע בשעה מאוחרת לבסיס "צאלים". בבוקר המוחרת נסע לביתו, ומשם יצא ברכב המשפחה לבקר חבר שעבד באחת החוות. בדרכו חזרה מהביקור, לא הרחק מיישובו, נקלע לתאונת דרכים קשה ונהרג במקום.

רב-טוראי יהודה פרץ נפל בעת שירותו במהלך המלחמה ביום י"ד באב תשפ"ה (8.8.2025). בן שמונה-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין ברתמים. הותיר הורים ושבעה אחים ואחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

ספדה אימו: "יהודה, בן שלי, לפני שנכנסת לעזה הלב שלי לא היה רגוע, דאגתי מאוד, פחדתי. שמעתי שסגולה טובה להגיד כל יום פרק תהילים של יום ההולדת הבא שלך – תשע-עשרה, י"ט. ובאמת אמרתי את הפרק כל יום והרגשתי ביטחון. ביום שישי בבוקר כבר היית בבסיס, ב'צאלים', והתלבטתי אם להגיד את המזמור או לא. בסוף אמרתי, ובכל זאת לא תגיע ליום הולדת תשע-עשרה. כבר נגזרה הגזרה הקשה והמרה.

חתן שהיום יום האירוסין שלו, ובמקום לחגוג אנחנו קוברים אותו ... הלוואי שנלמד ממך להיות תמיד בעשייה ולשאוף תמיד להשתפר, כל אחד בדרכו ... נולדת יהלום, וכל הזמן ליטשת עוד ועוד. ובתקופה האחרונה הגעת לרמה גבוהה של תיקון, כמעט שלמות, ואז בשבריר שנייה – נקטפת".

ספדה לו ארוסתו עדי: "יהודה שלי, ארוס שלי, בן זוג שלי, החבר הכי טוב שלי, חצי שלי, נשמה טובה שלי וכמעט בעלי. זה לא קורה לנו, אתה לא מבריז לי ברגע האחרון. כל מה שאני מדמיינת אותך בראש שלי זה העיניים שלך ... איזה לב יש לך, לב עצום, לב זהב, לב אוהב, רגיש שמרגיש. אהבת אותי ברמות שאי אפשר להסביר".

חבריו מסניף רתמים של תנועת "בני עקיבא" החליטו על הוצאת ספר תורה לעילוי נשמתו.

לזכר יהודה יזמו בני נוער ממצפה דני, מקום מגורי ארוסתו עדי, את טיפוח גב סניסיל במדבר יהודה, בין נחל פרת לנחל מכוך, ע"י הזרמת מים לשטח. במקום הוצבו ספסלים, ניטע בוסתן, ונכתב על שלט עם תמונתו: "למי שיש ביטחון בה', יש מנוחת נפש ואינו דואג לבעיות הקטנות של החיים. כי יודע הוא שהכול מתהפך לטובה".

מוקירי זכרו של יהודה הדפיסו מדבקות לזכרו, ועליהן הכיתוב: "אם אתה מכבד את ההורים שלך, אתה יהודי טוב" – משפט שנהג לומר לחבריו לצוות.

דפים לזכרו הועלו באתרי האינטרנט של רשת החינוך "אמית" שבה למד ושל ארגון "השומר החדש" שבו התנדב.